מוקדש לכל מי שאיבד...

 

עברו שנים, נותרת פנימה בתוכי

אני זוכרת, נלחמתי בחיים בכל כוחי

שיננתי מנטרות, לדבוק באמונה

שנים רבות של נפש מעונה

מתייסרת ונחבלת על חסרונך

כמה גדול הוא, אפילו מהיותך

מצפה לך, יושבת מחכה

שוקעת במחשבה עמוקה

שאולי עוד נתחתן, שתהיה אב ילדיי

נבנה את בית האהבה שלנו, תנשוק לידיי.

שתלחש לי מילות אהבה

שעוד לא הספיקו להאמר

הנר שלך לעולם לא כבה

הלב שלי פינה לך שומר. 

ואולי לא הלכת מעולם

אולי עוד תשוב

תראני כאן בין כולם

יושבת

מחכה 

שוב ושוב

ושוב....

 

​

​

כתבה:

ליאת זרי

בוגרת הרחבת הסמכה לגיל הרך