עידו ז"ל

​

בשנת 1982 הייתי צוער צעיר, בקורס קצינים. לדאבוני הוצבתי בגדוד שקד של חטיבת גבעתי, שם לא הכרתי אף אחד כי גדלתי ביחידת אחרת. כשבועיים לאחר שהגענו לגדוד פרצה מלחמת לבנון הראשונה, וב-5 ביוני ניתנה לגדוד ההוראה להיכנס ללבנון. בבוקר של ה-6 ביוני עברנו את הגבול, והמטרה שלנו הייתה יעד מבוצר, אותו פיצלו לשניים יעדים שהיינו אמורים לכבוש. 

​

בעקבות זרימה של כוחות רבים, הגענו למקום רק בשעת לילה. עידו חברי לצוות ומיטה מעליי לחדר בבה"ד 1, לא היה בקיא בתוכניות הפעולה של הפלוגה, מונה לקשר של סגן מפקד הפלוגה ולמפקד תא הלוחמים בנגמ"ש. את היעד הראשון כבש הכוח תוך פחות משעה, ואז הגיע הסמג"ד צביקה שנזקק לקשר שיסייע לו עבור כיבוש היעד השני. על פי המודיעין מדובר היה בחירבה נטושה, מקום ששימש בעבר לגידול עיזים. עידו חברי החסון והמגודל קפץ בשמחה ויחד עם הסמג"ד התקדמו ליעד כששאר חברי הצוות נשארים בחיפוי מאחור. 

 

לפתע נפתחה עלינו אש תופת ממחבל שהיה חמוש במאג רוסי. לא ידענו שהכינו לנו מערב. 

עידו הסתער על המחבל וחיסל אותו. אבל הדרך אליו הייתה רצופה במוקשים. חיילים רבים ספגו  פגיעות קשות. 

​

בשלב מסוים, אמר עידו לסמג"ד שהוא רוצה להתנדב לחלץ פצועים משדה המוקשים. לאחר שנכנס ויצא מהשדה פעמיים עם פצועים, התרחש פיצוץ אדיר ועידו נפצע קשה מאד בכל גופו. חודשים ארוכים של אשפוז בבית החולים בירושלים לא סייעו לחברי להתאושש. הוא נפטר כעבור חצי שנה מהפציעה הקשה. 

​

על מעשיו באותו אירוע זכה עידו באות המופת. 

לאחרונה, מצאתי בביתי בעליית הגג תמונה ישנה שלנו מתקופת בה"ד 1. למחרת נסעתי לקיבוץ למוסרה. הוריו המבוגרים  התרגשו עד מאד.   

​

רשם: דורון שובל, קב"ט המכללה