כעבור שלוש שעות, ארבעה ספלי קפה מהבילים ומספר ניתוקים של רשת האינטרנט, סיימה אילנית לבדוק את הבחינות ושיגרה את הציונים. מהצד השני קיבלה דלית מסרון על הציון. קריאות התרגשות פילחו את האוויר, יואו... עברתי את הקורס!  בהפרש של חמש נקודות בלבד מציון עובר, אבל הנה... עברתי!  סטודנטית למתמטיקה, לילות כימים עשתה כדי לצלוח את הקורס הקשה, המשוכה האחרונה בדרך  לתואר, בקרוב תהיה מורה. ההתרגשות אחזה בה, לא עברה שעה וכבר עודכנו כל בני משפחתה, החברים והעמיתות. גם תאריך חגיגת הסיום נקבע, במסעדה איטלקית (זה היה בעידן הקודם, לפני המצב הנוכחי). 

 

יממה אחרי, נחת ערעור על שולחנה של המרצה... לא יכול להיות ש...

אילנית עברה בקפדנות על הרשימה והבחינה בשני מספרי זהות, כמעט זהים, למעט ספרה אחת.

 

עוד מיסרון נוחת בסלולרי של דלית,  ציון אחר, טעות הקלדה, הציון אינו כפי שדווח אמש. דלית ניסחה את הדוא"ל בעיניים מוצפות דמעות "כבר הודעתי למשפחה ולחברים, כבר שמחו בשמחתי, כבר נקבע מועד החגיגה... איך אני אספר לכולם שמדובר בטעות הקלדה? שנכשלתי... זו טעות שלך והפרש של חמש נקודות בלבד, אנא ממך, הותירי את הציון הראשון על כנו..."